ערי גבול, במיוחד על סף גני עדן נכספים כמו ארה"ב, יכולות דווקא להידמות לא פעם לפתח השאול. העיר חוארז אשר בדרום מקסיקו היא נספח קטן אך חשוב לארה"ב: כנופיות אלימות של פשע מאורגן סוחרות דוחפות כלפי מעלה את הסמים שמגיעים מקולומביה, ומאות המפעלים שמאכלסים את העיר מייצרים הכל מבגדים לשואבי אבק, בעיקר עבור ארה"ב וקנדה. כוח הייצור (הזול) במפעלים אלו הוא כמעט חד משמעית נשי בלבד; ובעוד הפשע האלים בעיר גובה מאות קורבנות מדי שנה, חוארז ידועה לשמצה במיוחד בהיותה עיר של נשים מתות. מאז 1993 מאות נשים נעלמו מרחובותיה, רבות מהן בדרך חזרה מאוחר בלילה מעבודה במפעלים. 'ברות המזל' שביניהן נמצאות מושלכות בפחים ציבוריים או קבורות בחולות, לעיתים בקבוצות, פעמים רבות לאחר שנאנסו, עונו וגופיהן רוטשו באכזריות.
יש המייחסים את התופעה המטרידה לבעיה הכללית של אלימות נגד נשים במרכז אמריקה, שנאמר שאחוזיה הגבוהים בעולם; במקסיקו בלבד נספר כי 6 נשים נרצחות מדי יום. מצד שני, נטען כי רבות מהנשים הנרצחות עונות על פרופיל זהה להפליא- נשים צעירות ועניות, שחומות ובעלות שיער חום ארוך. למרות המספרים הגבוהים של הרציחות (יש הסופרים מעל 400-500 נרצחות), הממשלה מסרבת להתערב בסוגיה ובודדים המקרים שמגיעים בכלל לבתי המשפט או נתפשים רציניים ע"י המשטרה. טענת הממשלה, לעיתים בגיבוי אקדמאי, היא שנשים מתות אלו הינן מיתוס. אך "אני לא המצאתי שהייתה לי בת," אמרה פאולה פלורס, אקטיביסטית שבתה בת ה-17 נמצאה במדבר שבועיים לאחר שנאנסה ונרצחה.
*
בתמונה למעלה וראשונה למטה: טעימה מהאנדרטאות, אתרי זיכרון, צלבים וגרפיטי לזכר המתות שמכסים את העיר. תמונה שנייה למטה: ביתו של חוזה דייגו סוארז פאדייה, שעיצב בדמות עיניה הכחולות של בתו שנרצחה בידי אקס קנאי, בעיר המרכז-מקסיקנית אטיזאפאן דה סרגוסה.
[צילום: שאול שוורץ, ששווה להציץ על הסדרה המדהימה שעשה על תרבות סמים בחוארז]
[עוד מסדרה זו כאן]
(למיטיבי הלכת: מיצג הנעליים המחאתי שהאמנית אלינה צ'ובה מטיילת איתו ברחבי העולם, רובן תרומת קרובי נעלמות ורצוחות חוארז; מטריה אדומה ליד השלט "הגוף הזה שלי, אל תיגע בו, אל תאנוס אותו, אל תהרוג אותו")