ישורון שיף, עוזר למפקד ה'הגנה' בירושלים, על הטבח בכפר דיר יאסין, 1948. מפקד האצ"ל באותו זמן, מנחם בגין, כנראה הורה ללוחמים לכבד את החלטות ז'נבה לגבי היחס הניתן לשבויי מלחמה, והציע לעבור עם רמקול ולהורות לתושבים לברוח לעין כרם. אך בדומה לטבח ששינה את יחס הקהל האמריקאי למלחמת ויאטנם – טבח מיי ליי (my lai) ב-1968 – חיילים בדרך כלל לא למדו מה למעשה אמנת ז'נבה גורסת, במיוחד הצעירים והטריים שבהם. לשני הכפרים, באופן אירוני, לא היה רקורד של תקיפות טרור נגד יהודים או אמריקנים בהתאמה; ובשני המקרים, גם אלו שלא נחשבו כוח לוחם – נשים וילדים – הוצאו מבתיהם בכוח ונורו למוות ע"י לוחמים. ושני המקרים, כמובן, שנויים במחלוקת על אופן התרחשותם בהסטוריה.

בתמונה למעלה (מי מצלם את הדברים האלה, לעזאזל?): נשים לפני הוצאתן להורג, מיי ליי, ויאטנם, 1968