פנקסים, או דרכונים פנימיים, שימשו ככלי לשליטה ממשלתית בתנועת אוכלוסיות במגוון מקומות לאורך ההסטוריה. בדרום אפריקה של המאה ה-20, פנקסי מעבר שימשו במשטר האפרטהייד לשליטה באוכלוסיה השחורה בידי האוכלוסיה הלבנה; בגואטמלה של המאה ה-19, פנקסי עבודה שימשו במשטר הקפה לשליטה באוכלוסיה האינדיאנית בידי האוכלוסיה הלדינית – ממוצא ספרדי. אבל לצד רעיונות גזעניים, משטרים אלו שימשו מטרות כלכליות ספציפיות לשליטה באנשים ככוח עבודה. כדי לגור במטרופולין לבן בדרום אפריקה, שם כל אדם לבן יכל לדרוש מכל אדם שחור להראות פנקס מעבר, היה צריך להיות רשום במשרד התעסוקה; כל אדם שחור היה רשום למעסיק, שיכל להיות אך ורק לבן.
בגואטמלה, הממשלה החליטה להרוג שתי ציפורים בבת אחת: להעלות את המדינה הכושלת על פסי המודרנה הקפיטליסטיים, על ידי יצירת מעצמת קפה שהתבססה על עבודת כפייה – שנועדה לחנך בתמורה את האינדיאנים 'חסרי התרבות'. כל אדם נדרש לעבוד 4 חודשים בשנה במטעי הקפה, עליהם היה מקבל חותמת בפנקס העבודה; מי שלא הייתה לו חותמת, היה נשלח לעבודת מטעים בו במקום.
בתמונה למעלה: פנקס מעבר מתפורר בידי בעליו לשעבר, דרום אפריקה, 2002