למעלה: 'מלחמות גזע' בטולסה, אלבמה, 1921. החל משנת ביטול העבדות, משטר 'ג'ים קרואו' הפריד באלימות בין שחורים ללבנים בכל תחום וביקש לשים שחורים 'במקומם'. לינצ'ים אלימים כלפי גברים (לרוב על שום חשד של אונס נשים לבנות, אם כי בוצעו לינצ'ים גם כלפי נשים) היו לדבר נפוץ, כשהרוצחים תמיד יצאו חפים מפשע; עשרות מהומות אלימות התרחשו לאורך שנות העשרה. כך ב-1921, תוך 16 שעות, הקהילה הלבנה של טולסה שרפה עד היסוד את שכונת ה'וול סטריט השחורה', השכונה השחורה העשירה ביותר בארה"ב, על אלפי בתיה, בתי חולים ובתי ספר. למטה ניתן לראות תופעת שוליים של עידן הלינצ'ים, של לבנים השולחים ללבנים אחרים גלויות צילומים של אלימות כלפי שחורים. (לאוסף מצמרר של גלויות אלו, לחצו כאן)

גם דטרויט רוויה בשנים ארוכות של 'מלחמות גזע'. ב-1943, ממשלת ארה"ב הקימה שכונות של דיור ציבורי, שמכורח הנסיבות לא סופק בהן דיור נפרד ללבנים ושחורים. "הייתי מעדיף שהיטלר והירוהיטו ינצחו מאשר לעבוד ליד כושי בפס הייצור," צעק אחד בשביתה שנערכה כהתנגדות לעבודה משותפת במפעלים. לבנים קמו במהומות ברחבי העיר והחלו להתקיף שחורים; 34 נרצחו, מתוכם 25 שחורים. רופא לבן איטלקי, שייעצו לו לא להיכנס לשכונות השחורות, התעקש להיכנס כדי לנסות לחלץ פצועים והוכה למוות ע"י המון שחורים זועם.

בתמונה למטה: פיצוץ תחנת חשמלית בידי המון לבן, 1943