קלוד קהון הייתה אחת הגיבורות המהוללת של עולם האמנות הסוריאליסטית של שנות ה-30. בדומה לסינדי שרמן כיום, קהון הייתה לובשת ופושטת פרצופים, זהויות ומגדרים; אך נאמר כי קהון למעשה צולמה בידי זוגתה לחיים, סוזן מאלרב, שהייתה לאחותה החורגת כשהוריהן השונים התחתנו. השתיים התאהבו ועברו לגור יחדיו בפריז, שם החלו ליצור פורטרטים וליצור תיאטרון. הן אימצו שמות עם מגדר ניטרלי – לוסי רנה מתילד הפכה לקלוד קהון, סוזן הפכה למרסל מור. מספר שנים לאחר שעברו לגור באי ג'רסי למרגלות צרפת, הנאצים הגיעו וכבשו את החופים. השתיים, תמיד נחושות בעצמאותן, ביקורתיות ויצירתיות, החליטו לתקוף את הנאצים חזרה בדרכן שלהן. הן היו יוצאות מביתן שליד בית הקברות, עוטות תחפושות ויוצאות להגניב במיומנות רבה עלונים בגרמנית לתוך כיסיהם של החיילים הגרמנים, מניחות אותם על מושבי כסאות או זורקות אותם אל תוך חלונות פתוחים של מכוניות. בפמפלטים קראו לסרב ולמרוד, ולחלופין כללו דיווחים אמריקניים מתורגמים על זוועות פשעי המלחמה הנאציים. לפעמים היו כתובים כשירה בחרוזים.

ב-1944, לאחר שנים שאדם לא חשד בהן, קלוד נעצרה ונשפטה לגזר דין מוות. גזר הדין לא יצא לפועל אך התקופה הממושכת בכלא הזיקה לבריאותה, וקלוד נפטרה ב-1954. מרסל שרדה, אך התאבדה ב-1972 ונקברה בקבר של קלוד. (ברק מוסיף: אני זוכר משיעורי אמנות צילומים שמרסל צילמה את קלוד. הרבה נוף ודמות נמצאת איפה שהוא בפריים. לאחר שקלוד מתה מרסל המשיכה לצלם את הנופים אך כעת ללא הדמות.)

בתמונה למעלה: דיוקן עצמי משותף, 1928. למטה: דיוקנאות מ-1920 (עליון) ו-1927 (תחתון)