חיילי ספינת הקרב 'ניו ג'רזי' משפילים שבוי מלחמה יפני ע"י להכריח אותו להתרחץ בפומבי, 1944
Page 9 of 11
עבור מה שימש שנהב? עבור קלידי פסנתר, וידיות סכו"ם, ושיניים תותבות, וידיות של מניפה; כל מה שזקוק לו אריסטוקרט ויקטוריאני ממוצע בסלון.
כיצד היו משיגים אותו? בקונגו עלו על שיטה יעילה במיוחד: היו לוקחים בשבי כפר שלם בהפתעה ומציעים לשחרר את הנשים והילדים תמורת כמות מסוימת של שנהב ועבדים ככופר. אם הכפר היה מסרב, היו שורפים אותו עד היסוד. כשהאירופאים הגיעו בתחילת המאה ה-20, כל שנדרש היה לאמץ את השיטה הקיימת כדי לסחוט את הגומי השופע בג'ונגלים תמורת גלגליהן של אלפי המכוניות החדשות על כבישי אירופה ואמריקה. חיילים אפריקאים שירתו קצינים לבנים ונדרשו להביא יד ימנית כרותה עבור כל כדור שהיו יורים כדי לוודא שלא מבזבזים תחמושת שלא להרג, או חס ושלום, למרד. כדי 'לחתוך פינות', חיילים התחילו פשוט לקחת אותן מאנשים חיים.
אין זה מקרה שמתחילת המאה ה-20 הכינוי באפריקה עבור אירופה ואמריקה הוא mputu, או 'ארץ המתים'. מעריכים כי 10 מליון איש נספו מרצח, עינויים, מחלות ורעב בתקופת משטר הגומי של המלך הבלגי ליאופולד השני. אפריקאים היו מגיעים בהמוניהם לתחנות רכבת ונמלים כדי לצפות באירופאים עולים על האוניה, שכן נאמר שלקחו עמם את נשמותיהם של אפריקאים מתים כדי שישמשו אותם כעובדים באירופה. חשד דומה הופנה כלפי בתי החולים שהוקמו עבור אפריקאים: שאפריקאים נשלחים למות שם כדי שיוכלו לגנוב את נשמותיהם ולמכור אותם לתעשיות שייצרו את החפצים שימכרו חזרה לתושבי אפריקה. פחיות השימורים במזווה של הלבנים, כך האמינו, לא היו מלאות מזון, אלא ידיים קצוצות של בני אדם.
למעלה: משלוח שנהב, מתישהו בסוף המאה ה-19; למטה: מימין: פסנתר בסלון, 1890. תמונות יותר הרדקור מוצנעות למענכם אחרי הקפיצה
ילדים משחקים ליד סוס מת, ניו יורק, 1895/1900.
באותם ימים אלפי חיות גררו את כרכרות תושבי העיר הגדלה בקצב מסחרר. סוסים נשחקו מהר ומתו צעירים. תנאי התברואה היו כה ירודים שפגרי חיות לעיתים נותרו מושלכות ברחוב למשך שבועות שלמים
צילוק של בני שבט יָאֶלִימָה, קונגו הבלגית, מתישהו בחצי הראשון של המאה ה-20
(צילום: מיכה בר עם)
החזרת שבויי מלחמה סוריים, קוניטרה, רמת הגולן, 1967 (צילום: מיכה בר עם)
למעלה: 'מלחמות גזע' בטולסה, אלבמה, 1921. החל משנת ביטול העבדות, משטר 'ג'ים קרואו' הפריד באלימות בין שחורים ללבנים בכל תחום וביקש לשים שחורים 'במקומם'. לינצ'ים אלימים כלפי גברים (לרוב על שום חשד של אונס נשים לבנות, אם כי בוצעו לינצ'ים גם כלפי נשים) היו לדבר נפוץ, כשהרוצחים תמיד יצאו חפים מפשע; עשרות מהומות אלימות התרחשו לאורך שנות העשרה. כך ב-1921, תוך 16 שעות, הקהילה הלבנה של טולסה שרפה עד היסוד את שכונת ה'וול סטריט השחורה', השכונה השחורה העשירה ביותר בארה"ב, על אלפי בתיה, בתי חולים ובתי ספר. למטה ניתן לראות תופעת שוליים של עידן הלינצ'ים, של לבנים השולחים ללבנים אחרים גלויות צילומים של אלימות כלפי שחורים. (לאוסף מצמרר של גלויות אלו, לחצו כאן)
גם דטרויט רוויה בשנים ארוכות של 'מלחמות גזע'. ב-1943, ממשלת ארה"ב הקימה שכונות של דיור ציבורי, שמכורח הנסיבות לא סופק בהן דיור נפרד ללבנים ושחורים. "הייתי מעדיף שהיטלר והירוהיטו ינצחו מאשר לעבוד ליד כושי בפס הייצור," צעק אחד בשביתה שנערכה כהתנגדות לעבודה משותפת במפעלים. לבנים קמו במהומות ברחבי העיר והחלו להתקיף שחורים; 34 נרצחו, מתוכם 25 שחורים. רופא לבן איטלקי, שייעצו לו לא להיכנס לשכונות השחורות, התעקש להיכנס כדי לנסות לחלץ פצועים והוכה למוות ע"י המון שחורים זועם.
בתמונה למטה: פיצוץ תחנת חשמלית בידי המון לבן, 1943
לא רבים יודעים זאת, אבל כל העניין של תפישות גזעיות בגרמניה בתחילת המאה ה-20 נספג לא פעם אל תוך הציונות עצמה. חוקרים יהודים הפנימו תפישות אנטישמיות לגבי יהודים אבל לא בשביל השמדת אלא שיפור הגזע. רופין, ממנהיגי זרם זה, אף כתב ששאלתם הגדולה של היהודים היא "השאלה הגזעית".
בתמונה (שנדגמה למענכם בחשאי מהארכיון הציוני המרכזי בירושלים): צילומים שצילם מתוך אוסף התמונות המשפחתי של רופין, עם הכיתוב, "כנראה טיפוסים ארמניים". את הפרופיל הצילומי אתם כבר מכירים
בתמונה: אוליב אוטמן, דרום ארה"ב, 1857. אוטמן ואחותה נחטפו על ידי אינדיאנים משבט המוהאבה בגיל 14, לאחר שרצחו את שאר חברי משפחתן. שתי הנערות זכו לקעקועים כחולים על הסנטר שזיכו את אוליב שנים אחרי במעמד סלבריטי. אוליב טענה שהקעקוע נועד לסמן אותה כשפחה, אך סימנים אלו הוענקו באופן מסורתי רק לאלו שנחשבו חברי שבט, כדי לוודא שיהיו להם חיים טובים לאחר המוות. לאחר 5 שנים, בהן אחותה מתה ברעב שגבה באותן שנים לא מעט חברי שבט, צבא ארה"ב שמע על המקרה ופעל להשבת אוליב לעולם הלבן; חברי השבט תחילה סירבו בתוקף לרעיון מתוך ההתעקשות כי אוליב אינה לבנה בכלל.