ראשיהן של נשים צרפתיות מגולחים כעונש פומבי על שהתרועעו עם חיילים גרמנים, צרפת, 1944. כ-20,000 נשים זכו ללינצ'ים כאלו עם תום המלחמה. רבות מנשים אלו הופשטו והוצעדו לאחר מכן בעירום ברחובות העיר, ולעיתים התחתנו עם הגברים שהענישו אותן
וסרטון יוטיוב אחד קשה במיוחד
בהיפוך גמור לפעולת הקיס-אין העדינה, פעולת הדיי-אין של ארגון אקט אפ נועדה להפוך את המוות האלים והאילם של נשאי איידס (שמוערך כי הסתכם בסביבות ה-130,000 ברחבי ארה"ב באותן שנים) לממשי ונוכח. אלפים היו מציפים מיקום מסוים ברגע נתון וכמשמעו, נופלים לרצפה ו'מתים'. לכנסייה ולאפיפיור, כאמור, היה חלק משמעותי באותן שנים שמרניות בעידוד נגד שימוש בקונדומים. הארגון התפרסם לא מעט בעזרת הפעולה המפורסמת בקתדרלת סנט פטריק ב-1989, בה מפגינים פלשו להטפה של האפיפיור ו'מתו' לאורך היציעים. כשיושבי הקתדרלה ניסו לברוח מהמחאה בפנים, גילו עשרות אלפים מפגינים ממתינים בחוץ. באותן שנות מוות, מעגלים חברתיים שלמים נמחקו: מנהיגת בית הכנסת הלהט"בי הגדול של ניו יורק באותן שנים סיפרה כיצד מת יותר משליש מחברי הקהילה. כך גם המפגינים עצמם נאבקו במירוץ נגד הזמן: ב-1992, תחת שלטונו השמרני לא פחות של ג'ורג' בוש האב, אקט אפ ביצעו את "פעולת האפר", בה המונים לקחו את האפר שנותר מאהוביהם המתים ופיזרו אותו על מדשאת הבית הלבן.
למעלה: פעולת דיי-אין מול כנס האיידס האיידס הבינלאומי, 1990; למטה: יצירות של דייויד ווינורוביץ, שיצר בנושא ומת תוך כדי. יצירתו "אש בבטני" צונזרה מתערוכה של הסמיתסוניאן לפני כמה שנים בשל לחץ מהכנסייה
ארגון אקט-אפ ("איידס קואלישן טו אנליש פאוור") היה ארגון אנרכיסטי שקם בשנות ה-80 בארה"ב כדי להיאבק בהזנחה הפושעת של חולי ונשאי איידס, כפי שהתבצעה ע"י הממשלה, הכנסייה, התקשורת והממסד הרפואי, שסילפו מידע, מנעו ממנו להתפרסם, או לחלופין- לא טרחו לבדוק למה הומואים, שחורים/ות ונרקומנים/ות מתחילים למות כמו זבובים ברחבי אמריקה. ולמעשה, למה שיטרחו? המחלה ביצעה את העבודה המלוכלכת של להיפטר מדחויי המשטר הרפובליקני בלי לנקוף אצבע. הפעולות של אקט-אפ נעו מטרור-מדיה, להפצת מידע עדכני על המחלה, ללפרוץ לוול סטריט ולמשרדי חברות התרופות בדרישה שיפסיקו לשחרר תרופות שלא עזרו ולפעמים גם הרגו. מהפעולות המפורסמות שלהם: הקיס-אין, מיצג נשיקות ציבורי שבא להילחם בהומופוביה – גם נגד לסביות/ביסקסואליות, שהפכו לבנות ברית בלתי צפויות לקהילה ההומואית – ובבורות בו זמנית, ע"י להראות שהמחלה לא מדבקת דרך נשיקה.
למעלה: פוסטרים מאת גראן פיורי בשביל הארגון, 1988/1989. לפוסטר הצבעוני המקורי היפהפה של גרסת הבנות, ולצילום המקורי המגונה והמהמם ממנו נגזרה גרסת הבנים, מתערוכה ממכון קינסי לחקר המיניות
בית ספר לאקטיביסטים שחורים למען זכויות אדם: נערה מאומנת לא להגיב לעשן שננשף לה בפרצוף, 1960
