Page 2 of 10

I AM A MAN

תמונות מההפגנה האחרונה בה השתתף מרטין לותר קינג, שביתה של עובדי תברואה בממפיס, טנסי, 1968. הכומר קינג היה ממובילי התנועה לזכויות האזרח בשנות ה-50 ו-60 ונודע בזכות נאומיו הסוחפים וחדירות המטרה שלו בנוגע למאבק בלתי אלים. עם זאת, באותן שנים המאבק הבלתי אלים החל כבר להישחק לנוכח כשלונות רבים מול מערכת שלטונית ואוכלוסיה לבנה עוינות, ונוכח האלימות המשטרתית המתמדת כלפי המפגינים. בערב למחרת מחאת עובדי התברואה, קינג נרצח בירייה בודדה של מתנקש לבן; בתגובה, ארה"ב התפוצצה במהומות אלימות ועצובות במיוחד במעל 100 ערים.

הפרדה גזעית, מוביל, אלבמה, 1956


האוצר המלוכלך של היום הוא צילומים של גורדון פארקס, המתארים את החיים הנפרדים-גזעית בעיירה מוביל, אלבמה, 1956. למרות שבהתחלה השלטונות נאבקו נגד הטרור האלים של קבוצות הקו-קלאקס-קלאן החמושות של לבנים נגד שחורים, החל מסוף המאה ה-19 מדינות הדרום יישמו את האידיאולוגיה ההיררכית-גזעית של הארגון בחוק עצמו. חוקי ההפרדה הקרויים 'ג'ים קרואו' קבעו הפרדה גזעית והיררכית והפרידו בין בתי ספר, שירותים, מזרקות, קפיטריות, חדרי המתנה, רכבות- וגדודי צבא. החוקים המשיכו להתקיים עד שנות ה-50 ו-60, למרות העובדה שבחלק ממדינות הדרום שחורים היוו כמחצית מהאוכלוסיה.

 

גורדון פארקס עצמו התפרסם אחר כך עם הסרט 'שאפט', הראשון בז'אנר ה'בלאקספוליטיישן' האנטי-ממסדי, שהציג לראשונה את החוויה השחורה דרך גיבורי גטו חלקלקים ומיניים (שספג בהמשך ביקורת מהקהילה האפרו-אמריקנית על אופן ההצגה הסטריאוטיפי של שחורים).

 
עוד צילומים כאן: http://dailym.ai/2f0zCUo

אנונימי/ת, 1870

מהומות רודני קינג, לוס אנג'לס, 1992

כמה דימויים, לקראת ההרצאונת שלי בבית ספר ליילי על הסטוריה של 'מהומות גזע' בארה"ב:
 
מהומות רודני קינג שהתרחשו ב-1992 בעיר לוס אנג'לס היו מהחמורות שאי פעם התרחשו על אדמת ארה"ב, עד כי יש לשאול כיצד לא נתפשו כמלחמה בזעיר אנפין. הדימוי העליון הפך להיות מהמוכרים בהסטוריה הטלויזיונית: רודני קינג, נהג מונית שחור, מצולם בוידיאו שעה שהוא מוכה בברוטליות ע"י 4 שוטרים עירוניים. בעידן שלפני הסמרטפון, הקסטה נתפשה כאחת ה'הוכחות' הציבוריות הראשונות לאלימות משטרתית כלפי שחורים (על אף הסטוריה ארוכה של לינצ'ים מצולמים.) חרף קיומה של ראיה זו, השוטרים זוכו במשפט מאשמת תקיפה. פסק הדין גרר איתו גל הפגנות נגד האפליה השיטתית נגד שחורים במערכת המשפט האמריקנית, שהתדרדרו למהומות וביזה ברחבי העיר. העיר בערה למשך 6 ימים בכ-3600 הצתות; מצב מלחמה הוכרז בעיר ואלפי מרינס וחיילים מצבא ארה"ב הצטרפו לכוח השיטור העירוני. כ-2300 איש נפצעו, בין 8000-12,000 איש נעצרו ו-52 איש נרצחו סה"כ בידי שוטרים, ההמון הזועם או בעלי עסקים שחששו מביזה. מכולות ועסקים של קוריאנים והיספנים, שגם הם לא זכו לחסות המשטרה, היו למטרה פופולרית – נדבך נוסף במתחים הבין-אתניים של העיר. עם זאת, המהומות הוצגו בתקשורת כהתפרעות הקשורה בעוני והפרדה גזעית בעיר, המתרחשת בין שחורים ללבנים.
 

בתמונות התחתונות: אדם מפגין נגד הרס העיר על רקע אחת ההצתות; אדם רץ עם עגלה עם מוצרים גנובים לנגד הצתה נוספת, לוס אנג'לס, 1992

מקסיקנים נעצרים תוך נסיון לחצות את הגבול אל תוך ארה"ב, עמק סן איזידרו, קליפורניה, 1979

שביתה! / إضراب!

מוניות מאייתות את המילה "שביתה!" (إضراب") במסגרת מחאת כלל התחבורה הציבורית בגדה המערבית על עליית מחירי הדלק והמזון, שכם, ספטמבר 2012
[סליחה על איכות התמונה!]

 

כל החברים שלי מתים: נספח ושלושה דימויים מעידן מגיפת האיידס של שנות ה-80

 
1. דיוויד קירבי על ערש דווי, אוהיו, 1990.
הצילום של תרז פרייר היה לאחד הדימויים המוכרים בתקופת מגיפת האיידס של שנות ה-80, לא מעט בזכות חברת בנטון שהשתמשה בצילום בקמפיין שלה מאותה שנה. הצילום עורר התנגדות משני הצדדים: הכנסייה הקתולית התנגדה לפרודיה של מריה המחזיקה את ישו הצלוב בהשוואה להומו חוטא הגוסס ממחלת מין, ואילו פעילי איידס אחרים חשו שעושים עליהם קופה ושהיה בדימוי האשמה של חולים בגורלם.
 

2. כתוביות פותחות ל-"Totally Fucked Up" של גרג אראקי, 1993.
מנגד, הומואים נשאים או חולים ומכריהם פיתחו גישה אחרת למלחמת הדימויים על מזבח האיידס. מול דימויי קורבנות גוססים בבתי חולים, התקשורת המערבית הציגה דימוי אחר (שניתן לומר שהוא המקובל עד היום), של תליית אשמת ההידבקות באיידס בזימה חסרת המעצורים של הומואים, שמהווים סכנה לחברה הסטרייטית הלבנה (כמו הפרסומת האוסטרלית המדהימה הזו מ-1987.)
 
תחושת הדחייה מחברה שלכאורה קיבלה את עקרונות מאבקי זכויות האזרח הביאה לפרץ דימויים זועמים ואלימים יותר מתוך הקהילה ההומואית (שחלקה ניכס שם גנאי שיביע עמדה פוליטית ובוטה יותר: קוויר.) גל הקולנוע החולף "הקולנוע הקווירי החדש" הציג הומואים שלא מנסים לאמץ הטרונורמטיביות או להסתיר את ה'סטייה' והחולי שלהם; להיפך, יוצרים החלו לשחק עם הרעיון של הומואים שרצחנים כלפי העולם באותה מידה שחשו שהיה רצחני כלפיהם. גרג אראקי יצר את "The Living End", על שני חולי איידס שיוצאים לרוד טריפ חמוש עם יצר נקמה בריא; טוד היינס יצר את "Poison", שהציג בין השאר מדען ששותה תמצית מזוככת של מיניות והופך למפלצת בי-מובי; וטוד קאלין ביים גרסה של הסרט "חבל" של היצ'קוק בדמות שני הומואים שמחליטים לחטוף ולרצוח נער צעיר.
 

3. פריים מתוך "Dead Dreams of Monochrome Men" של להקת DV8, מ-1989. 
דימויים אגרסיבים חדשים של הומואיות ומוות מצאו את עצמם גם באמנות פלסטית, מוסיקה ומחול עכשווי, כדוגמת היצירות המוקדמות של להקת המחול DV8 – שכשמה, ביקשה להציג 'סטיות' חברתיות לצד 'סטיות' ממחול אסתטי. חברי הלהקה יצרו מחול אלים ומיני שריסק את הגופים של הרקדנים באופן לא מקובל על הבמה ועירבב בין תיאטרון למחול, תוך עיסוק בסוגיות כמו מגיפת האיידס, הומופוביה הומוארוטית, ניכור בסצנת המועדונים ואלימות בקרב זוגות סטרייטים.
 
*
 
לפוסטים קודמים בנושא אקטיביזם איידס אנרכיסטי בניו יורק:
 
ועל הריק שנותר ברחובות:

דמויות ונוס אנטומיות, יצירי 1780-1782, איטליה

דמויות ונוס אנטומיות, יצירי 1780-1782, איטליה. בובות להדגמת האנטומיה האנושית נוצקו בדמות ונוס הרנסנסית הנמה באקסטזה מקודשת. לעיתים עוטרו עם נזר זהב או סרט סאטן משתלשל מאיבר פנימי, והוצגו בתיבות זכוכית במוזיאון הטבע של פירנצה.
לצילומים מעט יותר הופכי קרביים (תרתי משמע), לחצו כאן

slashed beauties 02

עוזרת מחקר של הרייך השלישי משווה את צבע עיניה של צועניה משבט הסינטי לטבלת מאפייני גזע, גרמניה, סביבות 1938

אנשים צופים בליקוי חמה דרך פיסות זכוכית מעושנת וחתיכות פילם, אי רבון, יפן, 1949