ציורי כוורות דבורים סלובניות

ציורי כוורות דבורים, סלובניה, כנראה מהמאה ה-19.

סלובניה ההררית ידועה בפיתוח ההסטורי שלה של גידול דבורים, אך לצדה התפתחה אומנות קטנה ומטורללת יותר של ציורים על הפאנלים של הכוורות. לפני שהציורים הפכו לדתיים יותר ואז נעלמו עם מלחמה"ע ה-II, מגדלי דבורים ציירו לא פעם תמונות של חיות יער הלוקחות שליטה על בני אדם.

בנק הפועלים והסנוקר של צ'ארלי, דימונה, 1958

צילום: מיכה בר-עם

סופה בחופי ניס, צרפת, 1934

הנוסע/ת השמיני/ת

בולאג'י באדג'ו, האמן הניגרי ששיחק את החיזרית ב"נוסע השמיני" ב-1979, מצולם כאן ב-1978 על סט הצילומים. באדג'ו 'התגלה' בעודו סטודנט לאמנות ע"י מלהק שחקנים בפאב בלונדון שחיפש אדם "גבוה באופן בלתי אפשרי", ונקלט בשל גובהו החריג (2 מ' ו-8 ס"מ).

הארנבים העצובים של תום זיידמן-פרויד

איור מתוך "מטבעות הכוכבים" של תום זיידמן-פרויד (1921)

זיידמן-פרויד היה/הייתה תופעה נשכחת ומשונה בעולם ספרי הילדים, עם ציורים תמים ומרומזי-סודות אפלים על ארנבים, ילדים וחיות אחרות. אחיינ/יתו של זיגמונד פרויד, תום נולד/ה באוסטריה וגדל/ה בברלין תחת השם מרתה, עד שהשם שונה לתום- זאת על מנת להסיר חסמים שעמדו בפני נשים בעולם הספרות, כך טען הנכד. עם זאת, תום הרגיש/ה רוב הזמן יותר בנוח בבגדי גברים, והסתובב/ה בסצנת האוונגארד ומעגלים אינטלקטואלים וציוניים (שכן היו ימים בהם מעגלים אלו חפפו). תום התאהב/ה והתחתנ/ה עם עיתונאי בשם יענקלה זיידמן, איתו ילד/ה בת בשם אנג'לה.

זיידמן-פרויד ובתה/ו אנג'לה, שנות ה-20 המאוחרות

בעקבות השקעה בהוצאת ספרים עם חיים נחמן ביאליק, שזנח את העסקה עם הגירתו לתל אביב, יענקלה מצא את עצמו על סף פשיטת רגל. תום מצא/ה אותו תלוי בדירתם ב-1929, כשבתו הייתה בת 7; תום מת/ה לאחר שהרעיב/ה את עצמה/ו למשך 4 חודשים.

איור מתוך הספר האחרון של זיידמן-פרויד, "ספר סיפורי הארנבת" (1929)

לכתיבה היפהפיה של מרית בן-ישראל על האיורים המתוקים-מרים-מרים של תום זיידמן-פרויד:
חלק א' http://bit.ly/2fbOu4Y
חלק ב' http://bit.ly/2gq5Qsi
חלק ג' http://bit.ly/2gkbmv8
חלק ד' http://bit.ly/2fJm4LU

לעוד דמות מעורפלות מגדרית בשנות ה-20 שהופיעו בבלוג:
מרסל וקלוד http://bit.ly/1ZeIcic
קרל מרתה באר http://bit.ly/2fVWW7G

מגדל בבל המתפורר

סרטון קטן אחרון ושובר לב שלא הספקתי להראות בהרצאה של אתמול, על מהומות לוס אנג'לס ב-1992 (מה זה? כאן http://bit.ly/2eJAxqB):

מהומות לוס אנג'לס שיסעו את העיר לרווחה בשביל בוער של ביזה ואלימות. הביזה האלימה פגעה בעיקר בעסקים של קוריאנים ולטינוז, שתי קבוצות מהגרים חדשות יחסית שהיוו עכשיו תחרות ותזכורת מרירה לאפרו-אמריקאים על מצבם כקבוצה מופלית: לטינוז היו מוכנים לעבוד באפילו פחות כסף מאפרו-אמריקאים (%43 משכרם של לבנים, בעוד אפרו-אמריקאים הרוויחו %73), וקוריאנים הצליחו לייצר שכבה של עסקים עצמאיים למרות שהיו דור ראשון בארה"ב ובקושי דיברו אנגלית. בסרטון המדובר, עם זאת, אפשר לראות כיצד גם עסקים של אפרו-אמריקאים נבזזו בהרף עין, במהומה שהייתה אומנם על גזע ואלימות משטרתית, אבל גם על לאומנות, ואולי יותר מכל דבר- על עוני.

לצפות עד 1:40:

I AM A MAN

תמונות מההפגנה האחרונה בה השתתף מרטין לותר קינג, שביתה של עובדי תברואה בממפיס, טנסי, 1968. הכומר קינג היה ממובילי התנועה לזכויות האזרח בשנות ה-50 ו-60 ונודע בזכות נאומיו הסוחפים וחדירות המטרה שלו בנוגע למאבק בלתי אלים. עם זאת, באותן שנים המאבק הבלתי אלים החל כבר להישחק לנוכח כשלונות רבים מול מערכת שלטונית ואוכלוסיה לבנה עוינות, ונוכח האלימות המשטרתית המתמדת כלפי המפגינים. בערב למחרת מחאת עובדי התברואה, קינג נרצח בירייה בודדה של מתנקש לבן; בתגובה, ארה"ב התפוצצה במהומות אלימות ועצובות במיוחד במעל 100 ערים.

הפרדה גזעית, מוביל, אלבמה, 1956


האוצר המלוכלך של היום הוא צילומים של גורדון פארקס, המתארים את החיים הנפרדים-גזעית בעיירה מוביל, אלבמה, 1956. למרות שבהתחלה השלטונות נאבקו נגד הטרור האלים של קבוצות הקו-קלאקס-קלאן החמושות של לבנים נגד שחורים, החל מסוף המאה ה-19 מדינות הדרום יישמו את האידיאולוגיה ההיררכית-גזעית של הארגון בחוק עצמו. חוקי ההפרדה הקרויים 'ג'ים קרואו' קבעו הפרדה גזעית והיררכית והפרידו בין בתי ספר, שירותים, מזרקות, קפיטריות, חדרי המתנה, רכבות- וגדודי צבא. החוקים המשיכו להתקיים עד שנות ה-50 ו-60, למרות העובדה שבחלק ממדינות הדרום שחורים היוו כמחצית מהאוכלוסיה.

 

גורדון פארקס עצמו התפרסם אחר כך עם הסרט 'שאפט', הראשון בז'אנר ה'בלאקספוליטיישן' האנטי-ממסדי, שהציג לראשונה את החוויה השחורה דרך גיבורי גטו חלקלקים ומיניים (שספג בהמשך ביקורת מהקהילה האפרו-אמריקנית על אופן ההצגה הסטריאוטיפי של שחורים).

 
עוד צילומים כאן: http://dailym.ai/2f0zCUo

אנונימי/ת, 1870

מהומות רודני קינג, לוס אנג'לס, 1992

כמה דימויים, לקראת ההרצאונת שלי בבית ספר ליילי על הסטוריה של 'מהומות גזע' בארה"ב:
 
מהומות רודני קינג שהתרחשו ב-1992 בעיר לוס אנג'לס היו מהחמורות שאי פעם התרחשו על אדמת ארה"ב, עד כי יש לשאול כיצד לא נתפשו כמלחמה בזעיר אנפין. הדימוי העליון הפך להיות מהמוכרים בהסטוריה הטלויזיונית: רודני קינג, נהג מונית שחור, מצולם בוידיאו שעה שהוא מוכה בברוטליות ע"י 4 שוטרים עירוניים. בעידן שלפני הסמרטפון, הקסטה נתפשה כאחת ה'הוכחות' הציבוריות הראשונות לאלימות משטרתית כלפי שחורים (על אף הסטוריה ארוכה של לינצ'ים מצולמים.) חרף קיומה של ראיה זו, השוטרים זוכו במשפט מאשמת תקיפה. פסק הדין גרר איתו גל הפגנות נגד האפליה השיטתית נגד שחורים במערכת המשפט האמריקנית, שהתדרדרו למהומות וביזה ברחבי העיר. העיר בערה למשך 6 ימים בכ-3600 הצתות; מצב מלחמה הוכרז בעיר ואלפי מרינס וחיילים מצבא ארה"ב הצטרפו לכוח השיטור העירוני. כ-2300 איש נפצעו, בין 8000-12,000 איש נעצרו ו-52 איש נרצחו סה"כ בידי שוטרים, ההמון הזועם או בעלי עסקים שחששו מביזה. מכולות ועסקים של קוריאנים והיספנים, שגם הם לא זכו לחסות המשטרה, היו למטרה פופולרית – נדבך נוסף במתחים הבין-אתניים של העיר. עם זאת, המהומות הוצגו בתקשורת כהתפרעות הקשורה בעוני והפרדה גזעית בעיר, המתרחשת בין שחורים ללבנים.
 

בתמונות התחתונות: אדם מפגין נגד הרס העיר על רקע אחת ההצתות; אדם רץ עם עגלה עם מוצרים גנובים לנגד הצתה נוספת, לוס אנג'לס, 1992